קישורים נוספים

 

 

 

 


"בליז'ענסק, השמים מזוככים מתפילותיו של רבי אלימלך"
(האוהב ישראל מאפטא)
"דאס הימל איז דא היילינג" – השמיים קדושים פה!
(רבי יחזקאל משינאווא)

 




הכנסת אורחים ליז'ענסק

אין לב יהודי שהשם ליז'ענסק אינו מעלה בו המיה של התרגשות. כמו יד נעלמת נוטלת אתכם ליז'ענסק מאווירת החולין שסביב, ומעלה אתכם מעלה מעלה...

ליז'ענסק!

מי שזכה להיות שם, נסחף מיד אל תחושת ההתעלות, אל ההתרגשות המלחלחת את העיניים, אל התפילות מלאות ההוד והרהורי התשובה המתדפקים בלב. את הטיסה שכולה ציפיה דרוכה, השהות החולפת כבחלום אצל 'הרבי רבי אלימלך' זיע"א, והחזרה הביתה - נחיתה רכה לתוך חיי העולם הזה, אחרי שהיה בפלנטה מרוממת ומקודשת אחרת.

מי שלא זכה - מרגיש את הרצון להיות שם, את השאיפה, את התקווה וההבטחה העצמית ש'פעם עוד אגיע לשם, בעזרת השם'.

אין יהודי שליז'ענסק אינו אומרת לו דבר. ליז'ענסק מדברת אל כולנו, ללא יוצא מן הכלל.

 

לפני חמש עשרה שנים

עד לפני עשור וחצי, היה השם ליז'ענסק אומר גם: 'קור עז', מינוס כמה עשרות מעלות מתחת לאפס, נסיעה מפרקת עצמות באוטובוסים רעועים משדה התעופה ועד ליז'ענסק, ואחרי כן – אוהל הציון ללא חימום, כשאין בכל הסביבה מקום שאפשר להתרווח בו לרגע, או כוס תה להתחמם בה.

קשה היה להגיע לליז'ענסק. זה היה חלק מהמאמץ וחלק מההווי, ללא ספק, אבל כשצריך היה לחפש באיזו דלת גויית בסביבה ניתן לנקוש, כדי לבקש בשפל קול להיכנס לרגע - היה זה בלתי נעים בהחלט.

מבוגרים רבים לא העזו לנסוע לשם, וגם צעירים - חשבו הרבה יותר מפעמיים. ארבע וחצי שעות נסיעה מוורשה לליז'ענסק, ארבע וחצי שעות נסיעה בחזרה. האם כל אחד מסוגל להתקיים ללא תנאים אלמנטריים במשך כל כך הרבה שעות, שלא לדבר על צרכי תפילה במקום עצמו?

 

אבן שואבת

'הכנסת אורחים ליז'ענסק' הרימה את הכפפה.

לא עוד יהודים המגיעים אחרי תשע שעות טיסה מארה"ב (או ארבע מארה"ק), מיטלטלים שעות על שעות באוטובוסים משדה התעופה ועד הציון הקדוש, ובסוף חוזרים כלעומת שבאו, כי הקור הפולני העז והעדר התנאים אינם מאפשרים להם לשהות במקום יותר משעה קלה.

בשנה הראשונה היו חדר השירות הבודד - ביתן קטן מחומם ומיחם לשפות ממנו תה או קפה - מציאה יקרה שביקרות, 'מהפכה' אמיתית, שכל מי שהגיע לשם ברך אותה מעומק ליבו... הרי עד אז היו צריכים להסתדר בלי זה!

עד היום עוד מתנגנים באוזניים האיחולים והברכות שהורעפו על אנשי 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' באותה שנה ראשונה... הקרצ'מע, בית המרזח הגויי שעבר 'הסבה' ונתן את השירותים האלה - הפך להיות אבן שואבת לכל מי שהגיע אז לליז'ענסק.

בשנה הבאה, כמובן מאליו, חיפשו הבאים את ה'רווח והצלה' שהיה שם אשתקד. הפעם נוספה גם עוגה, נוספו כסאות ושלחנות לשבת סביבם, ובעיקר - חדרי שירות וחימום, חימום שממיס את השלג, מפשיר את הגוף הקפוא, ונותן גם לתפילות ולדמעות למצוא את הדרך החוצה...

גם באוהל עצמו הותקן חימום. שוב לא היה צריך לברוח מהציון הקדוש אחרי כמה דקות, כשהאברים קפאו אחד לאחד. ניתן היה להאריך בתפילה ובניגון, לשפוך את הלב ולהרבות תפילה ותחנונים. כמה גדולה היתה ההקלה...

 

וכל זה איננו מספיק

ועדיין, עדיין היה הרבה מאוד מה להוסיף.

יהודי חסידי, לפני שהוא ניגש אל מקום קדוש כזה, מחפש את המקווה... אבל למרות שכולם ידעו שהיה מקווה של מעין מים חיים באזור - אי אפשר היה לגשת אליו. המקווה היה טמון בתוך מבנה בית המרחץ המקומי, וכל האזור היה ב'בל יראה'.

 גבאי בית 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' רכשו את המבנה כולו, וטיהרו אותו. תוך כדי כך נודע מפי יוצאי ליזענסק שניצלו מן החורבן, שבאותו מקוה טבלו יהודי העיר עד השואה, ובאותו מקום היה גם בור של מי-מעין, שבו - לפי המקובל - טבל הרבי ר' אלימלך עצמו!

אותו בור ששימש את בעל ה"נועם אלימלך" זיע"א בעצמו - וניתן היה למתפללים הרבים מספור שצבאו על דלתותיו. האפשר לשער את הזכות? האפשר לאמוד את ערכה של טבילה במבנה של המעיין של הרבי בעצמו?

'הכנסת אורחים ליז'ענסק' היתה שוכרת מדי שנה בשנה 'טנק' של מים חמים, ובשעות הצורך, שהיו תכופות עד מאוד, החליפו בזריזות את המים ואיפשרו לקהל הרב להמשיך ולטבול במקווה.

 

עוד ועוד יהודים נמשכים ובאים

כצפוי, גברה הזרימה אל ליז'ענסק ככל שנקפו השנים. התנאים שהשתפרו משכו עוד ועוד אנשים, מכל הגילאים. ליז'ענסק משכה את הלב כבחבלי קסם, ומי שהיה ביארצייט בשנה זו - שוב לא יכול היה לעבור את היארצייט של השנה הבאה בלי לבוא שוב. כמויות האנשים הכפילו את עצמן. הקרצ'מע הקטן נעשה צפוף מהכיל...

'הכנסת אורחים ליז'ענסק' בחנו בהתרגשות מתפעמת את המצב: הרבי רבי אלימלך זיע"א קורא לילדיו לבוא, והילדים באים... מגיעים ומרכינים ראשם על קברו, מתקרבים ומתייפחים, נצמדים ושופכים לחיקו את כאבם וקשייהם. הרהורי תשובה מפעמים בהם, רגשות קודש טמירים מהבהבים בליבם. מי שהיה כאן - איננו אותו אדם שהיה. מכאן מטפסת הדרך מעלה מעלה...

סיפורי ישועות רבים מספור מתגלגלים בין הציון לאוהל, בין בית המרזח הישן לבין המקווה התוססת והומת האדם. זה היה צריך שידוך לבנותיו הבוגרות - ונושע, אחר היה צריך בנים, ההוא היה לו בן חולה מאוד שנתרפא, והשלישי חזר אל נס גלוי: אחרי שנים של פרנסה כושלת נקרא לעמוד בראש מפעל מצליח...

סיפורי הישועות מושכים עוד ועוד אנשים, קשי יום, מרי נפש. איש איש והמזוודה שבידו - ועמך ישראל צריכים מקום להיות בו! צריכים פינה להניח ראש דואב מחמת טלטולי הדרך, זקוקים לצלחת של מרק חם, ולא רק לכוס תה או קפה שעוגיה לצידם.

ב'הכנסת אורחים ליז'ענסק' ראו והתפעמו, וגם עשו מעשים - - -

 

אז, והיום - - -

כיום, משמש בנין בית המרחץ ההוא למבנה דו קומתי, המאורגן כולו לצרכי הבאים. יש שם בית כנסת מאובזר בכל הדרוש, ישנו מטבח המספק שירותי הסעדה (בחינם, כמובן!) לכל הבאים, יש חדרי שינה בהם ניתן למצוא מנוח לכמה שעות, יש שורת מקוואות כשרים למהדרין, עם מתקני חימום מיוחדים, וחדרי מלתחה נוחים.

מלבד זאת, מבנה-טרומי מחומם הנשכר כל שנה, משמש בית כנסת לכהנים שאינם ניגשים עד הציון, אבל יכולים לצפות עליו מתוכו.

ביארצייט נבנה אוהל ענק, ענק, מול המתחם, אוהל המכיל את המוני הבאים, ומאפשר להם לסעוד את ליבם בנחת ובכשרות מהודרת, להתחמם ולאסוף כוח.

בקרצ'מע הישן - ששיכוריו הציקו למתפללים וגזלו את מנוחתם ותפילתם - מתנהלים היום חיי שטיבל פעלתניים, ועוד היד נטויה...

 

"הכנסת אורחים אמיתית"

"הכנסת אורחים אמיתית" אומרים אנשים כל שנה, ודמעות התרגשות מנצנצות בעיניהם.

"הכנסת אורחים - בין לעניים, בין לעשירים! אפילו הגביר הגדול ביותר לא מצא כאן פת ישראל או חלב ישראל למזוג לכוס הקפה שלו, יהודי אחר לא מצא כאן מקום להניח בו את עצמותיו ולחמם בו את כפות ידיו הקפואות". והיום? היום 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' כל כך ברורה ומובנת מאליה, שאי אפשר, אי אפשר להעלות על הדעת מה היו עושים בלעדיה!

 

היארצייט

 

"מי שרוצה שיהיה לו יראת שמיים באמת, יילך על ציון קברו של הרבי רבי אלימלך זי"ע ויתפלל שם, ודבריו ישאו פירות"

(רבי מאיר מפרימישלאן)

 

"הרבי רבי אלימלך הבטיח, כי כל מי שיילך על ציון קברו, לא ימות בלא תשובה"

(מקורות רבים בספרי חסידות)

 

בכ"א אדר חל יום היארצייט - ההילולא - של הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א.

 

כולם נקבצו באו לך

מי שנמצא ביום כ"א באדר בליז'ענסק, עלול לחשוב שהגיע בטעות למירון - - -

התרגשות סוחפת, סוחפת, מעגלים מסתחררים אלו בתוך אלו, רגלים הנעות טפח וטפחיים מעל הקרקע, לבבות ועיניים נישאים מעלה מעלה, בתשוקה אדירה לא-ל חי. התזמורת רבת המנגנים מנגנת את אותם לחנים שאי אפשר להישאר שווי נפש בפניהם, והדי השירה נשמעים למרחוק.

אור יקרות מאיר את כל המתחם. פרוז'קטורים ענקיים הופכים את כל הסביבה למוארת כבאור יום. נהירה המונית בלתי פוסקת זורמת פנימה, זורמת - וכמעט שאין רואים מישהו יוצא.

כמו ארץ הצבי המתכווצת ונמתחת - מקבל האוהל לתוכו את כל הבאים, ואין המקום צר לאף אחד. השאר ממתינים בחוץ. גופים הרבה שהופכים להיות נשמה אחת, לב אחד ההומה ומייחל, משתוקק ומתפלל. ויש גם מחיצה מיוחדת בין גברים לנשים.

 

גדולה לגימה

בבואם מהדרך הארוכה, לפני שהם ניגשים להתפלל, יגישו לכל אחד מהבאים צלחת מרק חם, פשטידות משביעות – איטריות או תפו"א, וגם סלטים בשפע.

ממול המתחם, משתרע שטח גדול מימדים, בו מוגשות מנות בקצב בלתי יאמן. סועד מתיישב ואחר קם, אלו יוצאים ואלו נכנסים, והמנות נערכות על השולחנות בקצב זריז, נאכלות בהנאה וגוררות שורה של ברכות, לפניהן ואחריהן. מתקני השתיה אינם נחים לרגע. צוות ענק של מתנדבים עומד על הבאים לשרתם, וריקוד פנימי מניע בזריזות את הבאים ואת היוצאים, את הסועדים ואת המגישים.

בציון עצמו נמצאים אנשים מכל הסוגים, מכל גווני הקשת היהודית, כל אחד מהם כמו בן יחיד - - - זה שופך תחינה מלאת דמעות, מעתיר ומייחל בכל כוחו והלב נצבט למראה צערו, והאחר מהלל ומרנן, שש ומודה ומרקד. אלו מתפללים ואלו מזמרים, והמיה אדירה עולה השמימה.


 

כל מה שצריך, לכל דכפין

כיום, קלה הגישה בהרבה.

הצ'ארטרים, אותן טיסות מיוחדות המובילות את העם מארה"ק ומארה"ב אל ליז'ענסק, נוחתים בריישא, עיר פולנית במרחק 40 דקות נסיעה 'בלבד'. שוב אין צורך להיטלטל דרך של ארבע וחצי שעות באוטובוס מפרק עצמות. בליז'ענסק יש סעודה לכל נפש (עשרות אלפי סעודות בימי ההילולא, עשרות אלפים!) יש שתיה חמה וקרה ללא הגבלה, יש מקומות מנוחה ומרגוע ויש סדרה של שירותים ציבוריים, נקיים עד מאוד, אלגנטיים. איש לא מעלה בדעתו כמה יקר הוא התענוג...

את המתחם כולו עוטפת שמירה הדוקה ורבת אחריות. קשרים מוקדמים עם המשטרה המקומית ועם הצבא הפולני מניבים השכרת מאבטחים חמושים בוגרי יחידות מיוחדות למלחמה בטרור, ורשת מודיעין משוכללת. באירופה נגועת האנטישמיות איש אינו רוצה לקחת סיכונים.

שילוט מאיר עיניים, מפות מפורטות, עמדות מודיעין וכספת להפקדת חפצים יקרי ערך - הם רק חלק מהשירותים הניתנים חינם לציבור.

מי אחראי לכל זה?

הכנסת אורחים ליז'ענסק - הוא הארגון העומד מאחורי כל זה!

מנין זורמים מאות טונות של ירקות, פירות, מיץ ענבים ושאר מוצרים? מי משלם על מערכת התאורה המקיפה, על גדוד המאבטחים, על כוח החשמל האינסופי המחמם את האוהל, את המתחם הסגור, את קאראוואן הכהנים ואת המקוואות הפועלות ללא הרף? מי אחראי על תחזוקת המקום כל השנה כולה?

'הכנסת אורחים ליז'ענסק' הוא הארגון היחידי המתעסק בכל אלו. הוא זה שחזה את הגידול המדהים במספר המתפללים כבר לפני שנים, ונערך בהתאם.

ללא תמיכה ממשלתית, בלי שום מקורות מימון קבועים, במסירות נפש שאין דומה לה - לוקחים בעלי הארגון על צווארם שוב ושוב את העול הכספי הכבד מנשוא. 

כי ללא כל אלו - מי יוכל לפקוד את ציונו הקדוש של רבי אלימלך?

 

כשהלב פתוח, גם היד פתוחה

בכל שנה, נותנים עוד ועוד יהודים את עצמם לשאת בעול הכספי. איש כמתנת ידו, אחד המרבה ואחד הממעיט - אבל יהודים רוצים להיות שותפים. רוצים לקחת חלק.

ויש רבים רבים התורמים שעות התנדבות ל"הכנסת אורחים ליז'ענסק'. כל עובדי הארגון פעילים בהתנדבות, הן בהכנות להילולא, הן ביום ההילולא עצמו, וגם לאחר מכן. גם המתרימים פעולים בהתנדבות!

וסיפורי הישועות - - מציפים את המתחם, מציפים את הלב בהתרגשות טמירה ואת העיניים בדמעות חמות.

אנשים התנדבו לשלם את ה'מים החמים' למקוואות, לשלם את האבטחה, התנדבו לשלם את ה'נר תמיד' לימי היארצייט ולכל השנה, להשתתף בהוצאות ההסעדה העצומות, בהוצאות המבשלים והמנקים, בהוצאות הלוגיסטיקה האדירה העורכת את ימי ההילולא הכבירים הללו.

אנשים התנדבו לשלם, או לסייע בהתנדבות - וחזרו לספר על הישועות העצומות שפקדו אותם...

אי אפשר לשער את גודל הזכות!

 

שבתות בליז'ענסק

 

ליז'ענסק – כל השנה!

הכל התחיל מן היארצייט - - -

כשחל יום ההילולא של הרבי רבי אלימלך ביום שישי או במוצאי שבת, נוצר קושי עצום לבאים לפקוד את ציונו. קשה להקדים ולבוא בזמן כדי שאפשר יהיה לשוב הביתה בערב שבת, קשה עוד יותר להישאר בפולין הזרה והמנוכרת למשך שבת שלמה.

בהכנסת אורחים ליז'ענסק ראו - ועשו.

ההתארגנות לשבתות אירוח היתה לא קלה. בית הכנסת קיבל תגבור של ספרי תורה, חדרי הארחה נוספים נבנו, חדר האוכל התרחב, נוספו עוד נושאי משרות כוח אדם. האבטחה השתדרגה, והעמל העצום הגיע לקו הגמר בשעה טובה ומוצלחת -

ניתן לשהות בשבת בליז'ענסק!

 

את ההתרגשות - קשה היה להכיל...

"אדרבא תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו" - הדי מילותיו המפורסמות של הרבי רבי אלימלך התנגנו בעוצמה אדירה, אדירה, כאשר ליד השולחנות מסבים יהודים מכל גווני הקשת, שטריימלאך לצד כיפות סרוגות, ספודיקים ליד כובעי 'קנייטש' והמבורגרים, כתונות-פסים עם חליפות ארוכות ותלבושות ססגוניות ליד ה'יישוב הישן'. כל אחד רואה אך ורק את מעלותיו של חברו, וכולם כאחד סמוכים ונראים לציונו הקדוש של הרבי זיע"א.

שבת בצוותא, שבת של התעלות, של הרהורי תשובה, של העפלה אל על - - -

אבל שבתות היארצייט לא נשארו היחידות.

האש הבוערת בליז'ענסק מושכת אליה יהודים החפצים להתעלות מעל עצמם, לצאת מתוך אוירת ימי החולין ולהתקדש - גם בשאר ימות השנה.

בית הכנסת אורחים ליז'ענסק פתוח בכל יום בשעות הבוקר-צהריים, ובכל עת מוכנה שם מנה חמה לכל דורש. בשעות אחרות, ניתן להגיע אל המקום בתיאום מראש. השמירה על המקום ממשיכה כל השנה, מים חמים יימצאו במקוואות ומקום לינה בתאום מוקדם. מפות, מפתחות, הדרכה - כל אלו נמצאים, מחכים לאורחים שיבואו!

בית הכנסת אורחים ליז'ענסק מקבל היום את פניהם של הבאים לשבתות אירוח, על פני כל השנה. קבוצות כאלה תקבלנה 'בית מלון' חינם, סעודות שבת וחג, חדרי לינה מאובזרים, בית כנסת ומקוואות - ללא כל תשלום!

למעשה, כל השירותים הנצרכים נמצאים כיום באותו בנין, תוך שמירה מקסימלית על נוחות ופרטיות לכל הבאים.

בשנים האחרונות כמחצית(!!!) משבתות השנה תפוסות על ידי קבוצות. 

לתאום מראש  -לפחות שלושה שבועות קודם התאריך המיועד –
אנא פנו לטל:03-6159320,בחו"ל:972-36159320,בפולין:972-36159315

 

 

 

הכנסת אורחים ליזענסק, ררבי עקיבא 104 ב"ב, טל:03-6159320 פקס: 03-6159325