מעשה אמיתי

הקור היה כ-20 מעלות תחת לאפס. שלג לבן כיסה את ליז'ענסק, ורק צמרות העצים בצבצו בחשיכה. הקפאון שלט בכל. אוטובוס מקרטע עוצר בצד בית העלמין, ומתוכו נפלטים יהודים מכורבלים, עטויי כפפות וצעיפים, שהבל פיהם קופא בעודו באויר.

אחרון היורדים משך את תשומת לבי.
יהודי מבוגר, מבוגר עד מאוד - - -בתוך כל המעילים והצעיפים היה נראה כבן מאה, אם לא למעלה מזה. רועד כולו מחולשה וממאמץ הוא נתמך ביד בנו, יהודי בגיל העמידה, גם הוא אינו צעיר...

"יש כאן מקום לתת לאבא לנוח?" שואל הבן בחרדה, מנסה לייצב את אביו החלוש, בטרם ימעד בשלג הגבוה.

"יש, ברוך השם! אם היית בא לפני שנתיים – לא היה אפילו מקום להכנס אליו", עונה איש 'הכנסת אורחים ליז'ענסק'. הוא עוזר לבן לשאת את האב הישיש לחדר מחומם, ורק משהשכיבוהו על מיטה וריפדוהו בכרים וכסתות – הרשו לעצמם להפשיר גם הם את ידיהם הקפואות.

"תגיד לי, בבקשה", לא יכול היה איש 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' להתאפק. "גם לי אבא מבוגר, אפילו לא ישיש עד כדי כך - - -לא היה עולה בקצה דעתי לגרור אותו עד כאן! וכי נשתבשה עלייך דעתך? יהודי כמו אביך מקומו בבית חם ומוסק, ולא בטלטלות כאלו לתוך הקרח, בנסיעה המשברת אף גופם של צעירים!"
"וכי מה אעשה?" מתנצל אותו בן מסור "ביום הולדתו ה90 קרא לי אבי והשביעני לקחתו לליז'ענסק, "קרבו ימי למות ואיני רוצה לעזוב את העולם ללא תשובה... רוצה אני להיות ולו לרגע אחד בציונו של רבי אלימלך. אחת היא לי אם יחזירוני על עגלת מתים!"

ועיני שניהם זולגות דמעות חמות


 

 


הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק

הרה"ק רבי אלימלך ויסבלום מליז'נסק זיע"א, נולד לאביו רבי אליעזר ליפמן בשנת ה' תע"ז, בעיירה טיקטין שבפולין, ונפטר ביום כ"א באדר ה'תקמ"ז - בליז'ענסק.

ככל שגדול היה רבי אלימלך, כן גדולה היתה ענוותנותו וגדולה היתה צניעותו. את הוד קומתו ואת ראשו המגיע השמימה – הסתיר בכל הכוח. ואנו - אין לנו אלא מה שליקטנו פירורי פירורים - - -

 

ממעצבי עולם החסידות

רבי אלימלך נתקרב אל המגיד הק' ממעזריטש - ממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש והמנחיל העיקרי של תורת החסידות בדור ההמשך - ע"י אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע. יחד עם אחיו יצא לגלות, ובדרכם השתדלו לקרב יהודים לעבודת הבורא בדרך החסידות.

לאחר פטירת המגיד ממעזריטש, היה המרכז הרוחני שהקים הרבי ר' אלימלך בליז'ענסק ממעצבי דרכה של החסידות בכללה, ואבן שואבת להמוני המוני יהודים, שבאו לפקוד את חצרו ולהתבשם מתורתו ומקדושתו.

גם בחייו, היתה הנסיעה לליז'ענסק מקובלת בעם כפועלת ישועות. הרבי רבי אלימלך רומם את רוחם של חסידיו, וגם אלו אשר הגיעו כדי לקבל ברכה עבור צר ומצוק - קיבלו קודם כל מטען רוחני שהחייה את נפשם והגביה את רוחם.

 

קדושה ושגב

דרכו המיוחדת של הרבי רבי אלימלך, ביראת שמים טהורה, בענווה שאין דומה לה ובמסירות עצומה למען כל יהודי ויהודי, ליכדה סביבו חסידות לוהטת, והשפיעה בעוצמה על כל הפרט ועל הכלל.

"חמש מאות שנה קודם הולדתו ניזון העולם בזכותו; שתי ידיו - כשתי לוחות הברית ועשר אצבעותיו כעשרת הדברות!" - אמר עליו קדוש ישראל מרוזין זיע"א.

המוני החסידים ספגו ממנו את דרכו הטהורה, קיבלו ממנה עצה ותושיה, ברכות רפואה וישועה, אולם בעיקר קיבלו ממנו דרך תיקון ותשובה, דרך צמיחה והתעלות.

 

הרבי של כל הרבעס

לפני פטירתו, סמך הרבי רבי אלימלך את ידיו על ארבעה מתלמידיו המובהקים, והפך כל אחד מהם לעמוד חסידות בפני עצמו.

ל"חוזה מלובלין" הוריש את כוח הראיה למרחוק.

למגיד מקוז'ניץ - את הכוח הרוחני אשר בליבו הגדול.

לרבי מנחם מענדל מרימנוב - את הכוח הנשמתי של מוחו.

ולרבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, ה'אוהב ישראל' - את הכוח הרוחני של פיו הטהור.

ארבעה תלמידיו אלו הפכו להיות מנחילי מורשתו, כל אחד מהם בדרכו המיוחדת לו, סביב כל אחד מהם התלכדו חצרות ענק של חסידים ותלמידים, ומהם מתמשכות השושלות עד עצם היום הזה.

 

תלמידים נוספים

רבי אלימלך השאיר אחריו, מעבר לארבעת תלמידים אלו, עוד עשרות רבות של תלמידים ענקי רוח, בהם: בעל "מאור ושמש", רבי נפתלי מרופשיץ, בעל "נועם מגדים" מטארניגראד, רבי נטע מחלם, בעל "ליקוטי מהרי"ל" אב"ד זאקליקאב, בעל "אור פני משה" מפשעווארסק, רבי אברהם מרדכי מפינטשוב, רבי פישל מסטריקוב, , רבי פינחס מגניוועשאב, רבי שמואל מקארוב, רבי יצחק מאוזעטאב ועוד ועוד. גם בניו הקדושים רבי אלעזר ממלא מקומו, רבי ליפא מחמעלניק, ורבי נפתלי מליז'ענסק, וחתניו הקדושים רבי אליהו משדה-לבן ורבי ישראל מפריסטיק, כולם היו תלמידיו.

 

ספריו וחיבוריו

ספריו של רבי אלימלך, 'נועם אלימלך' על התורה - הפכו להיות אבן יסוד בחסידות. כך ידועה גם "התפילה קודם התפילה" שיסד, וה'צעטיל קטן' - אותו קונטרס מפורסם של הליכות והנהגות.

 

פטירתו ומקום מנוחתו

פטירתו של הרבי רבי אלימלך ביום כ"א אדר ה'תקמ"ז הותירה בלב העם חלל אשר לא יוכל להתמלא. מקום ציונו של רבי אלימלך משמש עד היום כסגולה נפלאה ליראת שמיים ולישועות עצומות, אשר לא כדרך הטבע. מכל קצוות העולם באים יהודים להעתיר על ציונו ביום ההילולא, ושואבים משם חיזוק והתעלות. הבטחתו הכבירה כי 'הפוקד את קברו לא ימות ללא תשובה' - מושכת אליה רבבות רבבות חסידים, צעירים ומבוגרים, המגשימים בכל שאיפה בת שנים: לזכות לפקוד את ציונו של הרבי רבי אלימלך בליז'ענסק.

אחרי פטירתו, הפך ציונו הקדוש למקום סגולה ראשון במעלה, ולאורך כל השנים התקיימו נסיעות לליזענסק, במיוחד בערב ימים נוראים ובתאריך היארצייט - כ"א אדר. ה'תפארת שלמה' מראדומסק, לפני 150 שנה, המריץ לנסוע לשם, הוא היה כהן ונסע לליזענסק, כשהוא מסדר מקום מיוחד לכהנים.

בפרוץ השואה וחורבן יהדות פולין, נתמעטו אורחות יהודים מליזענסק.

בעשרות השנים האחרונות, ובפרט לנוכח הפעילות הנרחבת של 'הכנסת אורחים ליז'ענסק, זכו לחדש ימים כמקדם. שוב מגיעים אלפים ורבבות לציון הקדוש, לפעול ישועות ורפואות במלוא חפניים...

הכנסת אורחים ליזענסק, ררבי עקיבא 104 ב"ב, טל:03-6159320 פקס: 03-6159325